ימי קטנות כ ר ך ר א ש ו ן הכנה לשרות

Chapter 1
לשמוע בקול אלוהים

וגם אני חשב את-הכל לחסרון לעמת מעלת דעת ישוע המשיח אדני אשר בעבורו חסרתי את-נפשי

מכל-אלה ואחשבם לסחי להרויח את-המשיח ולהמצא בו: פיליפיים ג8:

איני הולך לחלוק עמכם אוטוביוגרפיה, אלא זיכרון אירועים מעברי אשר היוו אבני דרך בהתפתחותי הרוחנית. העליתי אותם על הכתב בעיקר כדי לאתגר אנשים צעירים להיות נאמנים לאלוהים, על מנת

שניתן יהיה להכשירם לשירותו ולבל יאבדו תקווה או יתייאשו בשעת כשלון.

לעיתים קרובות, לפני שאלוהים מפקיד לידינו משימות חשובות, הוא בוחן אותנו בתחומים שונים. דלתות גדולות נעות על צירים קטנים. לפני שהוא מפקיד לידינו דברים גדולים הוא בוחן אותנו על מנת לוודא שאנו נאמנים בדברים הקטנים. כמו עם אדם וחוה, אלוהים דורש בראש ובראשונה, ציות

Chapter 2
בטחון בישועה

יש מי שזוכרים את היום והשעה של לידתם החדשה, לא אני. למען האמת, אף איני יודע באיזו שנה נולדתי מחדש. אין בכך לומר שהלידה מחדש הינה תהליך הדרגתי, היא לא. המעבר ממוות לחיים במשיח, קורה ברגע. אלא שרבים שהתחנכו בבתים יראי אלוהים, יתקשו להצביע על הרגע בו נס זה

קרה. מכיוון שהזמנתי את אלוהים לשכון בליבי פעמים לא מעטות, קשה יהיה לי לומר מתי בדיוק היה

הרגע.

אם זכרוני אינו מטעני, בהיותי בן שלוש עשרה לערך הזמנתי את אלוהים לראשונה לשכון בליבי. אולם משום שלא חשתי שינוי של ממש כשהתפללתי לא ידעתי אם הוא אמנם בא או לא. הזמנתי אותו שוב ושוב, במשך שנים אחדות, אלא שעדיין לא חשתי דבר! לפיכך לא ידעתי אם אמנם נושעתי או

אם לא.

בבית הוריי, תחת מרותם, נמנע ממני בידור גשמי לסוגיו כמו קולנוע וכו.' אולם מרגע שהצטרפתי

Chapter 3
עוז עזרה בצרות

ביולי 1959 התגוררתי בבסיס חיל הים בקוצ'ין. הוסמכתי אז כקצין חיל הים. באותו חודש קיבלתי גם

את הביטחון בישועתי והחלטתי לחיות בכל נפשי ומאודי לאלוהים.

ערב אחד, שניים מחברי הקצינים דיברו על סרט שיוקרן באותו ערב בקולנוע של הבסיס והציעו שנלך יחד. בעבר נהגתי ללכת איתם לקולנוע אלא שעכשיו משנולדתי מחדש, בחסד ישוע, החלטתי שלסרע טים כאלה לא אלך יותר. אלוהים שחרר אותי מהחשק לצפות בסרטים. אלא שלא היה לי את האומץ לספר לחברי שאני עכשיו מאמין שנולד מחדש. אז הצטרפתי אליהם, אולם לכל אורך הדרך ליבי זעק

לאלוהים שאיכשהו יציל אותי מהמצב הזה.

כשהגענו לאולם הקולנוע, ראינו על חזית הבניין הודעה על כך שמשלוח הסרט התעכב וההקרנה

לאותו ערב בוטלה. חברי התאכזבו ואילו אני התרגשתי. אושר מילא אותי; אלוהים עשה עבורי נס.

צרות, ִנמְ צא

האירוע הזה חיזק את אמונתי מאוד, הבנתי שיש לי אב בשמים ו עשהוֹזא;י ֶעהזיהְ ָ" רה בְ

מְ אֹד " (תהילים מו.)1: אלוהים ענה לזעקה שבליבי, שלא הגו שפתיי.

ל ֶבָך ."

מְש ֲאֹלת

אז לראשונה חוויתי מענה ניסי לתפילה. הכתובים אומרי ִם הת"ְג ַע ַַנעל־יה ָוְה;ֹ וְן ִי־ ֶלתְ ָך,

עם הורי, בסיום לימודי במכללה לביטחון לאומי,

כראשון מבין כל הצוערים (דצמבר )1957

התענגתי על אלוהים לבדו באותו היום, לא ביקשתי דבר מלבדו. משאלת ליבי הייתה שהצפייה בסרט

תימנע ממני. ואלוהים נענה לה.

אולם מששבתי לחדרי, אלוהים אמר לי כי הוא לא יעשה זאת עבורי שוב. בפעם הבאה הוא רוצה שבעצמי אומר "לא" לחברי, כך בלבד אוכל להתחזק בחסדו. אם אלוהים היה עושה עבורי את אותו

הנס בכל פעם, לא הייתי מתחזק רוחנית או נעשה נועז. כשפנו אלי חברי שוב והציעו שנלך לסרט,

השבתי להם בעזות שאני עכשיו מאמין בישוע ושלא אצטרף אליהם יותר לקולנוע.

הבנתי אז מדוע אלוהים לא עונה להרבה מתפילות-הבקשה שלנו. אנו למעשה מבקשים ממנו לעשות ניסים שיעשו לנו את החיים קלים. לו היה אלוהים עושה את כל הניסים האלה, היינו נעשים מאמיע נים רשלנים ועצלנים-לא חזקים, נמרצים ועזים כפי שהוא חפץ שנהיה. אלוהים יעודד אותנו במענה

לתפילה בדרך נס, מדי פעם. אולם במקרים רבים הוא לא נענה לבקשותינו כדי שלא נישאר חלשים

ופחדנים. ההבנה הזו עזרה לי לפתור תעלומות רבות בנוגע לתפילה.

במהלך ארבעים ושש השנים האחרונות, אלוהים נענה לכל תפילותיי-כולן, מאה אחוז! האם זה מפתיע אותך? הרשה לי להסביר. בדומה לשלושת צבעי הרמזור, תשובתו של אלוהים הייתה לעיתים

"כן" (ירוק,) לעיתים "חכה" (צהוב) ולעיתים "לא" (אדום.) הוא ענה לכל תפילותיי.

הציות לרמזור מספק בטיחות. אני בדומה מצאתי ביטחון רב בקבלת המענה של אלוהים- יהיה אשר

יהיה.

Chapter 4
ציות צעד אחר צעד

לאורך השנים גיליתי שאלוהים מוליך אותנו צעד אחר צעד. הוא מבטיח, ֶל"ְכבְָךְתלֹא־ ֵי ַצר צ ֲע ֶדָך"

אני כמתלמד על ספינה )1958-1959(

(משלי ד.)12: הענן הנחה את בני ישראל במדבר מדי יום, באותו אופן שבו רוח הקודש מנחה אותנו

היום.

מיד לאחר שקיבלתי את הביטחון בישועתי, נאמר לי שהצעד הבא הוא טבילה במים. הוטבלתי בינע קותי בכנסייה סורית אורתודוכסית. ידעתי גם כי ישנם מאמינים משני עברי הגדר התיאולוגית הזו; מי

שנטבלו כתינוקות ומי שנטבלו שוב כמאמינים. החלטתי, על כן, ללמוד את דבר אלוהים בנושא.

בזמן שלמדתי את דבר אלוהים גיליתי מספר אמיתות: ראשית כל, אין שום איזכור לטבילת תינוקות

בברית החדשה. ישנם מספר אזכורים למשפחות שלמות שנטבלו יחד, אולם לא נזכר אם היו תינוקות. יוחנן המטביל הטביל רק אנשים בוגרים. ישוע עצמו נטבל רק כאדם בוגר. ישוע הטביל מבוגרים (יוחנן ד)1: וברך ילדים-בהניחו את ידיו עליהם. בקהילות רבות היום נעשה ההיפך הגמור: הם מטבילים את הילדים, ומברכים את המבוגרים! כשאלוהים מחק את עברי זה כלל גם את טבילתי כתינוק, זו שאין

לה מקור בכתובים! צעד הציות הראשון שנקט כל מאמין בספר " מעשי השליחים" היה טבילה במים.

לימוד זה שכנע אותי שעלי להיטבל. עם זאת, מאמינים רבים שהוטבלו בילדותם סיפרו לי כי קיים צורך גדול יותר להטיף את הבשורה בקהילות האורתודוכסיות מאשר באסיפות המאמינים שנולדו

מחדש ושאם אטבל בפומבי, אגורש מהכנסייה האורתודוכסית ולא אוכל לבשר להם את דבר אלוהים.

זה נשמע לי כנימוק משכנע מאוד וכך החלטתי שלא להיטבל.

כך זה נמשך שמונה עשר חודשים. אלא שבכל פעם שכרעתי ברך להתפלל, חשתי שאלוהים אומר לי "אם אינך מקשיב לי, מדוע שאקשיב לך?" לכל אורך חודשים אלו לא התקדמתי רוחנית! זה התחיל להטריד אותי. לבסוף אמרתי לאלוהים שאציית לו, גם אם יעיפו אותי מכל הכנסיות בעולם, ובינואר

.נטבלתי ,1961

לאחר הטבילה, חיי ברוח החלו לגדול בקצב. הבנתי אז שלא אוכל לברך אחרים, אם לא אציית למצוותיו בעצמי. על כן, החלטתי שאציית לדבר אלוהים באשר הוא, בעניינים קטנים כגדולים, מבלי להתחשב במה שיאמרו אנשים או קהילות. איזה אובדן רוחני אנו חווים כשאנו מקשיבים לנימוקי

ההיגיון האנושי וממרים את פי אלוהים.

מאז אותו צעד ראשון של ציות, לפני ארבעים וחמש שנה, הדריך אותי אלוהים בצעדי ציות נוספים

רבים. אולם רק כשצעדתי קדימה בציות, הוא הראה לי את הצע ֵנד ר־הלבאְ. ַר"גְ ִלי דְ ב ֶרָך" (תהילים

קיט.)105: אלוהים מאיר לנו רק את הצעד הבא ולא את הדרך כולה. זה כמו להחזיק לפיד ולהתקדם בדרך אפלה. נוכל לראות רק מקצת הדרך בכל רגע- מספיק לצעד הבא. כדי לראות עוד הלאה, עלינו

להתקדם קדימה.

אם לא הייתי עושה את הצעד הראשון הזה של ציות, ייתכן שלעולם לא הייתי רואה צעד נוסף ברצון של אלוהים לחיי. כך הייתי מבזבז את כל ימי בעולם הזה, גם לו הגעתי לגן עדן. אם אלוהים מראה לך

צעד שדורש ממך ציות- ציית מיד, שאם לא כן תפספס את הרצון של אלוהים לחייך.

ציות, הינו עניין של צעד אחר צעד.

Chapter 5
ניכוי חובותיי

בראשית שנת ,1961 מיד לאחר שנטבלתי, הדריך אותי אלוהים אל הצעד הבא בהליכתי איתו. החוב

שלי לאלוהים נוכה לגמרי. עתה הגיעה שעתי לנכות את חובותיי לבני אדם.

נזכרתי כי בעבר הוניתי את רשויות המס. ישוע אמר נ" וְתלְ ֵקי ַסר את רא ֶשלְ ֵקי ַסר" לפני שתוכלו לתת

לאֹל ִהים " (מתי כב.)21: שאם לא כן, ניתן לאלוהים כסף שגנבנו מהקיסר. חישבתי

א ֶשר

" ֵלאֹל ִהים את

כמה עלי להשיב לרשות. היססתי בין שני מספרים, אחד גבוה בעשרים אחוז מהשני. לבסוף, כיאה לטבע האדם, בחרתי במספר הנמוך יותר. באחד הימים קראתי בספר במדבר ה,6: 7 שאלוהים ציווה על בני ישראל להוסיף עשרים אחוז לסכום החוב! זה היווה ציווי ישיר לליבי מאלוהים: הוא רצה שאע שיב את הסכום הגבוה יותר. הסכום הזה הגיע לכמות שהיא פי ארבע ממשכורתי החודשית! התחלתי

לחסוך כפי יכולתי מדי חודש על מנת להשיב את החוב במהירות האפשרית.

כשחסכתי לבסוף את כל הסכום הנדרש, עמדתי בפני בעיה נוספת. ברשות המס לא הייתה מחלקה שיועדה לאנשים ישרים שרצו להשיב את חובם! שירות הרכבות שייך היה לממשלה אז הלכתי לתחנת הרכבת וקניתי כרטיסים עד לקצה השני של הודו וחזרה ולאחר מכן קרעתי אותם לגזרים. כך וידאתי

שהכסף חזר לקופת המדינה. חשבון הבנק שלי היה ריק לגמרי, אולם ליבי היה מלא בחדוות אלוהים.

מיום שהחליט זכי, בבשורה על פי לוקס פרק יט,' לפצות את כל מי שעשק, אמר ישו ַעהיו"ם היְ ָתה

תְ שו ָעה... ִכי ב ןא־ ֶָבה ָא ָדם לְ ַבש ֵקולְ היו ַעִש ֶאת־ ָהאֹ ֵבד " (לוקס יט,9: .)10 זכי, כשאר בני האדם, היה

ָכ ֶסף " (ראשונה לטימותיוס ו)10: ה

ֲה ַבת א

ָה ָרעות כל־

אבוד בתאוות בצע וישוע הושיעו. " ִכיֹשֶרש

ָעה" הוא לבדו יוכל לעקור תשו

ה ְי ָתה

וממנה אלוהים חפץ להושיענו. רק אז הוא יוכל לומר ש" ַהיום

את הרוע הזה מליבנו לצמיתות, אולם הוא יעשה זאת רק למען מי שנכון להודות באהבתו לכסף

ומבקש להיוושע מכך.

חובות אינם תמיד חובות כספיים. לעיתים, נגלה שאנו חבים התנצלות. כשהייתי ילד, נהגתי לאסוף בולים. פעם בילדותי גנבתי בול מאוסף של חבר. אלוהים הזכיר לי את העניין הפעוט הזה ואמר לי ללכת ולהודות בחטא הזה (שביצעתי לפני יותר מעשור) ולבקש את סליחתו של חברי. זה היה קשה יותר מלהשיב חוב לממשלה- היה עלי להשפיל את עצמי בפני אדם אחר. אף על פי כן, החלטתי

לכתוב מכתב זה. שוב מילאה את ליבי חדוות אלוהים.

במקרים מסוימים, אין ביכולתנו לפצות על עוולות שביצענו. במקרים כאלה אל לנו להניח לשטן להטרידנו, אלא עלינו לקבל את סליחת אלוהים ולהרפות. אלוהים יראה לנו את כל העניינים שעלינו להסדיר. כשהוא יצביע על משהו, הוא יבחן אותנו על מנת להיווכח אם נשפיל את עצמנו ונציית לו

מיד- יהיה המחיר אשר יהיה.

אילולא הייתי מציית לאלוהים מיד בשני עניינים אלו, הייתי גורר אחרי שרשרת עם כדור ברזל לאורך כל ארבעים וחמש השנים האחרונות. הייתי מפספס את קריאת אלוהים לחיי. הוא לא היה מפקיד לידי

את השירות הנוכחי. איזו חרטה הייתה טורדת את דעתי לנצח בגן העדן.

אלוהים חפץ שילדיו יהיו חופשיים מחובותיהם כלפי כל בני האדם. האם יש חובות בעברך שעליך ליישב? ישב אותם מיד, שאם לא כן תחמיץ את הקריאה של חייך ותתחרט לנצח. עכשיו הזמן לציות

גמור! דלתות גדולות נעות על צירים קטנים.

Chapter 6
לקנות או לא לקנות

בראשית שנת ,1961 כשעבדתי בבסיס חיל הים בבומביי, נפל מבטי על אקורדיון בחלון ראווה של חנות מוזיקה. חשבתי לקנות אותו וללמוד לנגן. ידעתי עם זאת, שכבן אלוהים, עלי לדרוש את רצון אלוהים בכל דבר-קטן כגדול. לכן התפללתי, ודרשתי את רצונו. אלא שלא ידעתי כיצד למצוא את

רצונו בעניינים כאלה, אז ביקשתי ממנו סימן. אמרתי לו שאם מחיר האקורדיון יהיה בטווח מסוים, אדע שהקנייה ברצונו. אם מחירו יעלה על הסכום שנקבתי, אדע שאלוהים אינו חפץ בקנייה. מכיוון

שהשתוקקתי מאוד לקנות את האקורדיון, קיוויתי מאוד שהוא יעלה פחות מהמחיר שנקבתי.

אולם לא כפי שקיוויתי וגם לאחר שהתמקחתי, המחיר הנמוך ביותר שהוצע עלה רק במעט על המחיר

שנקבתי בפני אלוהים. התחלתי לחשוב על מספר גורמים. ראשית, היה לי די כסף כדי לקנות אותו. שנית, ממשלת הודו אסרה על ייבוא אקורדיונים, לכן זה היה קרוב לוודאי האקורדיון האחרון בכל

בומביי. שלישית, רציתי ללמוד לנגן רק כדי שאוכל לנגן במפגשים עם חברי המאמינים.

אולם העובדה הייתה שביקשתי מאלוהים סימן, והסימן היה- שלילי. אז החלטתי שלא לקנות את

האקורדיון ויצאתי מהחנות. הייתי די מאוכזב אולם שמחתי מאוד שצייתי לדברו.

ימים מעטים לאחר מכן, חלקתי את עדותי במשיח עם חבר שאינו מאמין. הוא שאל אותי שאלה מהכתובים ולא היה לי מענה. הייתי נבוך כמאמין שאין לי מענה לשאלה מהכתובים. שבתי לחדרי

והחלטתי ללמוד את הכתובים ביסודיות על מנת שאוכל בעתיד לתת מענה לכל שאלה מהכתובים.

מהרגע בו קיבלתי בטחון בישועתי ב ,1959 גיליתי רצון עז לקרוא את הכתובים מדי יום. תחילה, החלטתי לקרוא את הספר כולו בזריזות, קריאה שארכה שישה חודשים. הבנתי מעט מאוד ממה שקראתי, אולם הדברים שקראתי, בין שהבנתי ובין אם לאו, חיזקו את אמונתי. עם זאת, לא הייתי

תלמיד שהתעמק בלימוד הדבר.

אלא שעתה, לימוד דבר אלוהים הפך לתשוקה. ביליתי שעות עם הכתובים, בזמני הפנוי, יום ולילה. חסכתי קצת כסף וקניתי קונקורדנציה. בתום זמן מה, אני, שלא ידעתי דבר על דבר אלוהים, התחלתי

להבין אמיתות יקרות מהכתובים.

הבנתי אז, מדוע אלוהים לא רצה שאקנה את האקורדיון. אם הייתי קונה אותו הייתי מעביר שעות בלימוד נגינה עליו. וכפי שכל מוזיקאי יודע, אין סוף לאימוני הנגינה. זה הרי מרדף אינסופי. הייתי

הופך עבד לאקורדיון.

שש שנים לאחר מכן, הצלחתי לקנות אקורדיון במחיר נמוך יותר, מחבר. אבל אז כבר הייתי כה שקוע בדבר אלוהים, שהאקורדיון לא יכול היה לשעבד אותי. אני שיעבדתי אותו. מעולם לא הפכתי למוזיקאי מקצועי משום שלאלוהים הייתה תכנית אחרת עבורי. מה שלא ידעתי ב .1962 היום עם זאת, אני מודה לאלוהים שעשה אותי מורה של דברו ולא נגן אקורדיון ושביליתי את חיי בחקר דברי אלוהים ולא במוזיקה. ישנם מוזיקאים מאמינים מחוננים רבים, אולם לא הרבה מורים משוחים לדבר

אלוהים.

דלתות גדולות נעות על צירים קטנים.

Chapter 7
טבילה ברוח הקודש

בראשית שנת ,1963 הוצבתי בבסיס חיל הים בקוצ'ין. בשנתיים שחלפו למדתי את דבר אלוהים ביתר שקידה ורכשתי ידע מעמיק למדי בכתובים- מספיק כדי להטיף באסיפות הקהילה. אולם זיהיתי העדר ממשי של גבורה בשירות שלי. בקהילה שבה הייתי חבר, למדנו את הכתובים, אלא שזה היה כמו לימוד ספר היסטוריה. זה היה לימוד אינטלקטואלי! הדרשות ששמעתי אז באסיפות הקהילה היו

ארוכות ומשעממות. חסרה בהן הרעננות והאש של רוח הקודש.

ישוע אמר פעם לצדיקים שהם אינם יודעים את הכתובים או את גבורת האלוהים (מתי כב.)29: במע קרה שלי, ידעתי את הכתובים- במידת מה- אולם לחלוטין לא הכרתי את גבורת אלוהים. ישוע אמר לתלמידיו כי הם ישאו גבורה רק לאחר שייטבלו ברוח הקודש (מעשי השליחים א,5: .)8 אולם גיליתי שקהילות שונות לימדו אחרת את הנושא. היו שלימדו שכל מי שנולד מחדש ניטבל ברוח הקודש אוטומטית ברגע הלידה החדשה. אחרים לימדו כי מי שנולד מחדש צריך לדרוש את אלוהים באופן מיוחד בנוגע ללידה ברוח הקודש. אני הייתי נבוך. אולם נוכחתי כי ישוע עצמו נטבל ברוח הקודש לפני שהחל בשירותו (מעשי השליחים י.)38: אם כך, ודאי שאזדקק לה גם אני! ישוע גם אמר כי כל מי

שמאמין בו, נהרות של מים חיים יזרמו ממנו. אולם ממני זרם זרזיף דק. הבנתי שאני מפספס משהו. החלטתי לדרוש את אלוהים במטרה לקבל את גבורתו, מבלי לשקוע לשיח התיאולוגי הזה על רוח

הקודש. רציתי את הנהרות של מים חיים.

ביקרתי במספר קהילות שהדגישו את השירות של רוח הקודש, על מנת להיווכח אם יוכלו לעזור גם בא לי. קהילות אלו היו נלהבות מאוד, אולם התאכזבתי ממה שראיתי. היה הרבה רעש ורגשנות אולם אני מעט דגש אם בכלל, על הניצחון על חטא או על אופיו של המאמין (שזה בעיקר מה שרוח הקודש כך לתת לנו.) נדמה היה גם שרבים מרועי הקהילות היו אוהבי כסף! רועה קהילה אחד אמר לי שאם לי רוצה להיטבל ברוח הקודש עלי לחזור ולומר את המילה "הללויה." סירבתי, משום שידעתי שלא קיבלו השליחים את רוח הקודש. זו לגמרי לא הייתה ההתמלאות ברוח שחיפשתי. הזיוף רק הוכיח כמה יקר ונדיר הדבר האמיתי. אמרתי לאלוהים שאיני חפץ במה שראיתי בקהילות אלה. אני רציתי את הטבילה האמיתית ברוח הקודש שהשליחים נטבלו בה בחג השבועות. מדי יום זעקתי לאלוהים

בנוגע לכך.

ראיתי בכתובים שישוע נמשח ברוח הקודש כשהחליט להיטבל במים. מה שסימל את בחירתו למות לעצמו, לחייו הוא. אלוהים הראה לי אז, שחיים מלאים ברוח כרוכים בצלב. הוא אמר לי שאם תמיד

אבחר בצלב, גבורתו אף היא תהיה עלי תמיד.

באותם ימים מילא אותי אלוהים ברוח קודשו. לא היה לזה כל ביטוי פיזי, אולם מאז ואילך, חשתי רעננות, חירות ועוצמה בשירות שלי. חוויתי לראשונה את מתנת הנבואה- להדריך, לעודד ולאתגר אחרים (ראשונה לקורינתיים יד.)3: אהבתי לישוע התעצמה והשתוקקתי לשרתו בכל ליבי. הצלב הפך יקר לליבי. היה בי להט עז להביא אחרים לידיעת ישוע המשיח. לא דיברתי בלשונות באותם ימים

אלא רק אחת עשרה שנים מאוחר יותר.

הימלאות זו הייתה רק ההתחלה. מאז היה עלי להתמלא שוב ושוב ברוח הקודש (במעשי השליחים נזכרות שלוש פעמים בהן פטרוס התמלא ברוח הקודש.) מים יכולים למלא ספל, באר, או נהר, שתכוע לתם שונה. כשהקיבולת שלנו גדלה עלינו להתמלאות מחדש. יכולת ההכלה שלי הייתה אז רק כמידת

ספל- אולם גדושה ומשופעת. שנים אחר כך היא תהיה לנהר.

כשזקן הקהילה ראה מה עשה אלוהים הוא הודיע מיד על עוד שתי אסיפות מיוחדות איתי- אחת באותו הערב ואחת למחרת בערב. האולם היה מלא עד אפס מקום, בשתי אסיפות אלו. זה היה לגמרי

לא רגיל לאסיפות באמצע השבוע. המשיחה של אלוהים שוב נכחה בעוצמה בשתי האסיפות האלה.

נדהמתי לראות את פועל אלוהים משום שמעולם עד אז לא חוויתי כזו תחייה רוחנית.

עזבתי את היידראבד למחרת היום ונסעתי למדארס, שם פגשתי את רועה הקהילה באקט סינג. הוא שמע על ההתעוררות הרוחנית שהייתה באסיפות ושאל אותי מיד למה עזבתי ולא נשארתי להמשיך עם אסיפות התחייה הרוחנית. אלא שאני הייתי צעיר ולא הכרתי את גבורת התחייה הרוחנית ולא ידע

עתי מה לעשות. על כל פנים, החוויה הזו עודדה אותי להאמין שאלוהים רוצה להשתמש בי בשירותו. וכשהחדשות על התחייה הרוחנית בהיידראבד התחילו להתפשט, החלו להיפתח בפני דלתות רבות

לא הלכתי להיידראבד לחפש שירות. השתוקקתי לאלוהים עצמו, לבדו. לאלוהים היו תכניות להשע תמש בי לשירותו והוא ידע מתי. הוא גם ידע את הזמן הנכון- הזמן שהוא קבע- הוא פתח לי דלת

איש לא יוכל למנוע את התכנית של אלוהים לחייך ולשירותך, אם תבטח בו.

זה היה אירוע משמעותי בחיי. אילולא התבטלה השתתפות הצי בתערוכה באוקטובר ,1963 לא הייתי יכול להגיע לכנס וייתכן שלא הייתי זוכה לביטחון לשירות העתידי הנרחב שאלוהים תכנן לי. יתרה מזאת, לולא ההרגל להקשיב לאלוהים מדי בוקר ולהתפלל על יסוד דברו השלוח אלי, ייתכן שלעולם לא הייתי מתפלל לאלוהים שישנה את הנסיבות ומפספס את תוכניתו עבורי לאותה עת. אלמלא פתח לי אלוהים בדרכו הניסית את הדלת הזו לשירות באותה עת, ייתכן שהייתי הופך למפקד בצי ההודי

Chapter 11
| הקריאה לעזוב את הצי

היה זה בוקר השישי במאי, .1964 בתום סדרת אסיפות בהן הטפתי עם באקט סינג בעיירה קטנה ליד

בנגלור, נסעתי חזרה ברכבת עם כמה מעמיתי מקהילת חברון.

בזמן שהגיתי בישעיה מט, במהלך קריאת הכתובים היומית שלי, חשתי כי אלוהים חפץ שאעזוב את הצי כדי לשרתו במשרה מלאה. שקלתי שרות במשרה מלאה ודברתי על כך עם אלוהים עוד בשנת

,1959 מיד כשקיבלתי את הביטחון בישועתי. אמרתי לו שאני מוכן לעזוב את הצי בכל עת שיקרא לי.

החלטתי שאעזוב רק אם הוא יקרא לי.

ויתרתי כבר על כל שאיפותי- להפליג, לראות עולם, לעשות כסף, להיות מפקד בצי. היה עלי לדעת אם זה אכן רצון אלוהים שאוותר על הכול כדי לשרתו. גיליתי את ברכתו על השירות שלי כשהטפתי את

דברו במקומות שונים ובליבי גיליתי את לחץ העול להפיץ את דברו ברחבי הודו.

זה היה הלך הרוח שנמצאתי בו באותו בוקר כשקראתי בישעיה מט. אלוהים דיבר אלי, הוא קראע ני מבטן אמי לשרתו (פ' ,1 )5 ושם את פי כחרב חדה (פ' .)2 לא הקדשתי מחשבה לכמה מבין ההבטחות האחרות באותו הפרק-שאלוהים יכריז את ישועתו דרכי עד קצות הארץ (פ' ,)6 שאנשים יבואו לשמוע את דברו ממדינות הצפון והמערב ואף מסין (פ' )12 ושאלוהים יריב עם יריבי ויושיע את בני ( פ' .)25 היום, משחלפו להן ארבעים שנה אני יכול לומר שאלוהים קיים גם את ההבטחות האלה. אולם באותו הבוקר של השישי במאי, ,1964 ראיתי בישעיה מט רק דבר אחד: אלוהים קורא

לי לשרתו במשרה מלאה. החלטתי להתפטר משירותי בצי.

דקות ספורות לאחר מכן, נכנס באקט סינג לקרון הרכבת שלי ושאל, "מתי אתה מתכוון לפרוש מהצי?" הופתעתי מהשאלה משום שמעולם לא חלקתי איתו את מחשבותיי בנושא. באקט סינג היה האדם היחיד שהערכתי אז כאיש אלוהים אמיתי. דבריו היוו אישור אלוהי למה ששמעתי בליבי דקות קודם. אני שמח ששמעתי את קולו של אלוהים, לפני ששמעתי את הדבר מפי משרתו. כשם ששאול ובר נבא קיבלו אישור לקריאתם מנביאים אחרים רק לאחר שהם עצמם שמעו את קולו של אלוהים

קורא להם ישירות (ר' מעשי השליחים יג.)2:

בימים הבאים אלוהים שב ואישר את קריאתו בפסוק אחר: ישוע קורא לפטרוס לצאת מהאוניה וללכת על המים (מתי יד.)29: ישוע קרא לי לצאת מהאוניה שעבדתי בה לחיי אמונה (הליכה על

מים-) לבטוח בו שידאג לכל צרכיי.

הגשתי את התפטרותי למפקדת הצי מיד, מודיע שישוע המשיח קרא לי לשירותו. זה לא התקבל על דעתם של מפקדת הצי והם דחו את הבקשה. תהיתי, מה הדבר הבא שעלי לעשות. אלוהים הזכיר לי מה עשה משה כשפרעה סירב לאפשר לבני ישראל ללכת ולעבוד את אלוהיהם: משה שב וחזר לפרעה. הגשתי את בקשתי שוב וביתר פירוט. קצינים כמוני, נדרשו ל20- שנות שירות לפחות, בשל המימון הגבוה שנדרש משירות הביטחון להכשירנו. הבקשה שלי נדחתה שנית. המשכתי להתפלל

והגשתי את הבקשה חודשים ספורים אחר כך, בשלישית. להפתעתי, במאי ,1966 הצי שחרר אותי. זה היה נס, משום שהייתי הקצין היחיד אי פעם, כחניך המכללה הצבאית, שהורשה להתפטר מטעמים

כאלה. זה היה אישור נוסף עבורי לקריאה של אלוהים.

הביטחון המוחלט בקריאה של אלוהים לשירותו, חיזק אותי בניסיונות השונים שחוויתי כמשרת אלוהים. עקב כך דחקתי תמיד במאמינים שלא להיכנס לשירות במשרה מלאה, אלא אם כן הם קיבלו קריאה ברורה מאלוהים. אם אלוהים קורא לך, הוא יתמוך בך לאורך השירות, עד לסוף חייך. שירות

אלוהים הינו החוויה המספקת ביותר, בכל ארבעים שנותיי.

להתחיל בנסיעתי חזרה. לא נהגתי למצוא הדרכה בפסוקים שהוצאו מהקשרם, משום שידעתי שזה הרגל מסוכן. אולם ידעתי שבמקרים נדירים, אלוהים אכן הדריך כך את שליחיו. התפללתי ודרשתי את רצונו. בזמן שהתפללתי חשתי בטחון ושלום בכך שזו אכן הדרכה משמים. הלכתי לתחנת הרכבת וקניתי כרטיס לראשון לנובמבר- יום לפני הסיום. כלומר, אשאר באחמדינבאד לכל אורך ימי המחנה חוץ ממפגש אחד בבוקר היום האחרון. שלחתי לאבי מברק, שידחה את הניתוח לשבוע הראשון של החודש כי רק אז אחזור. (הנח לי להזהירך: אל תייחס הדרכה עיוורת לכל פסוק שאתה קורא בכתוע

בים. אלוהים נתן לי הדרכה כזו רק בשלושה או ארבעה מקרים בכל ארבעים ושש שנותיי כמאמין).

דיברתי במפגשים השונים לאורך שבוע-המחנה ובירכת אלוהים הייתה עלינו. כחלוף שלושים שנה, פגשתי אנשים שסיפרו לי עד כמה הם בורכו ואותגרו מהשירות שלי אז. עזבתי את אחמדינבאד

כשאבי קיבל את המברק והבין שאתעכב בכמה ימים, הוא החליט לשמוע חוות דעת רפואית נוספת. הוא שלח את תצלומי הרנטגן שלו לרדיולוג אחר. הרופא שבחן את הרנטגן הודיע לאבי שאין סרטן ושאין כל סיבה לניתוח. כך ניצל אבי משולחן הניתוחים. הוא חי עוד חמש עשרה שנה ומעולם לא

לו שבתי לוולור מיד עם קבלת המברק, אבי הקשיש היה עובר ניתוח מיותר ומי יודע אילו סיבוכים היו

עלולים להיווצר מכך בגילו והצעירים במחנה לא היו שומעים את מה שאלוהים רצה לומר להם דרכי.

רצוי לדרוש את הרצון של אלוהים אפילו בעניינים הפעוטים ביותר-שהרי ייתכן שדלתות גדולות ינועו

ב. בברית החדשה: ישוע מעולם לא שלח את תלמידיו למכללה לכתובים, למרות שגמליאל ניהל

ג. היום: מרבית מאנשי אלוהים מועסקים במשק החילוני ואינם יכולים כלל ללמוד במכללה לכתובים.

לכן חשתי כי עלי להוות דוגמא לאנשים האלה ולהוכיח שניתן לשרת את אלוהים ביעילות מבלי לסיים מכללה לכתובים. החלטתי שלא ללמוד במכללה כזו, אלא לסמוך על רוח הקודש ללמדני את דברו ודרכו, כשם שלימד את השליחים במאה ה1- לספירה. מכללה אוונגליסטית מהוללת בקנדה הציעה

לי מלגת לימודים מלאה כולל הוצאות הגעה. זו עשויה הייתה להיות הצעה מפתה למאמינים רבים. השבתי בסירוב. חבר אחר קיבל את הצעתם והשתקע בקנדה! אלוהים הושיע אותי מאחרית כזו ופסע פוס היעוד שלי כתוצאה. אני מאוד שמח שלא הלכתי לאף מכללה לכתובים -משום שאלוהים נתן לי

התגלויות מופלאות מדברו-שלא הייתי זוכה להן במסגרת כזו. מי שחייהם וכתביהם הכי השפיעו עלי,

לא היו בוגרי מכללות לכתובים: מדאם גויין , צ'רלס פיני, ד.ל. מודי, ג'סי פן לואיס, ניי ווטצמן, א.ו.

לבטוח באלוהים שידאג לצרכי

בכתובים נוכחתי שישוע והשליחים מעולם לא יידעו איש בנוגע לצורכיהם-לא האישיים אף לא צורכי השירות. הם בטחו באביהם שבשמים לבדו שידאג לצורכיהם. את כל הרווחים שהיו לי משמונה שנות שירות בצי, מסרתי לשירות אלוהים ולמאמינים עניים. אי לכך, עזבתי את חיל הים עם חשבון בנק ריק ובלי חסכונות. אולם בטחתי, אם חיל הים ההודי היה נאמן לטפל בכל צרכי בזמן השירות, על אחת

כמה וכמה אבי שמשמים יהיה נאמן לדאוג לי כשאשרתו.

החלטתי לא ליידע איש בצרכי הכלכליים פרט לאבי שבשמים, שידע בדיוק כיצד ומתי לטפל בצרכי. מדי פעם הייתי מקבל מתנות ממאמינים, אולם זה הסתכם רק בחמישה עשר אחוז ממה שהרווחתי

כקצין בצי. למדתי לחיות בפשטות ומעולם לא סבלתי ממחסור.

באחד הימים, הזמין אותי נשיא של ארגון מערבי גדול, שהיה מעורב ברשת רדיו של הבשורה בהודו, לנהל את הארגון בהודו. הוצעה לי משכורת נדיבה כולל שכר דירה, הוצאות רכב, טלפון והטבות נוספות. הערכתי מאוד את עבודת הארגון. אלא שאם הייתי מצטרף, הייתי מתעסק בעיקר בעבודה מנהלית ובקידום קהילות שונות. אלוהים, על כל פנים, קרא לי להטיף את דברו, לא לשבת מאחרי

שולחן עמוס ניירת. זו הייתה הצעה מפתה, אלוהים קרוב לוודאי בחן אותי כדי לראות במה אבחר, בחיי נוחות, או ברצונו המושלם. דחיתי את ההצעה והמשכתי לסמוך על אלוהים שידאג לצרכי. לא

אקריב את קריאתי למען קידום חומרי או רווח כלכלי.

קרוב לארבעים שנה אלוהים דואג לכל צרכי וצורכי משפחתי-ואני הוכחתי את נאמנותו פעם אחר

אנשים צעירים מתפתים לעיתים להתפשר על העקרונות של דבר אלוהים- בעיקר כשהם רואים מאמיע נים בוגרים העושים כן. אולם אם תבטח באלוהים ותדבק בעקרונות דברו תגלה כי הוא יעשה למענך

ניסים רבים. אם תסמוך על אלוהים, אתה תדע את אלוהים טוב יותר ואף השירות שלך ישתפר.

משום כך אני מעודד אנשים צעירים שלא להתפשר לעולם על העקרונות של דבר אלוהים, בשום

כבחור בן ,24 חוויתי את התשוקות הרגילות שמאפיינות גברים צעירים בגיל הזה. אולם עתה משקיע בלתי את הדבר מאלוהים, חדלתי להסתכל על הצעירות בקהילה כשותפות אפשריות לחיים. במסע עותיי נתקלתי בלא מעט מאמינות צעירות, יפיפיות. אולם לא חשבתי על אחת מהן ולו לרגע, משום

משכורתי הגבוהה כקצין בחיל הים עודדה הצעות נישואים שקיבלתי אף בגילי הצעיר. דחיתי את כולן על הסף. אמרתי לכולם שאלוהים קרא לי להישאר רווק. הבהרתי זאת גם בקהילה שלי, כדי לידע את הצעירות (והוריהן.) כך יכולתי להרגיש הרבה יותר חופשי איתן. יכולתי לדבר איתן מבלי לחשוש שאני מעורר בהן אי אלו מחשבות. נחסכו ממני גם פיתויים רבים הודות לדבר אלוהים זה, שקיבלתי. כך שמר עלי אלוהים בשנות

צעירותי במסירות נחושה לו לבדו ויכולתי לבלות את כל זמני בתפילה ולימוד דברו.

במאי ,1966 עזבתי את הצי כדי לשרת את אלוהים במשרה מלאה. מאחר ולא הרווחתי משכורת והשירות שלי היה בקרב הקהילות העניות ביותר בהודו, הייתי בטוח שאף אחת לא תשקול נישואים איתי. סבלתי גם מנשירת שיער ומדי חודש הלכתי והקרחתי. גם זה היה יתרון, נדמה היה לי שזה יפסול אותי בעיני הצעירות. אולם במסעותיי בין כנסים ואסיפות ברחבי הודו, במהלך השנה ויותר גיליתי כי

ישנם עדיין הורים שחיפשו לבתם משרת מחונן של אלוהים ואפילו קירח! אז שוב נשמרתי.

שמעתי על מטיפים שנפלו לחטא והטבע הבשרי שלי, ידעתי, לא היה שונה. איומים לא מעטים ארבו לרווק צעיר ששירת את אלוהים במשרה מלאה כמורה נודד לכתובים. דרשתי שוב את אלוהים באשר למה שעלי לעשות. כשהמשכתי להתפלל חשתי שאלוהים דוחק בי לשקול נישואים, אולם זה כמו עמד

חזרתי וקראתי את ירמיה טז2: שוב ושוב. לפתע, הבחנתי במשהו שחמק מעיני עד כה. ראיתי

שאלוהים הורה לי שלא להינשא " ַב ָמקֹום ה ֶזה!!" כלומר, בזמן ששירתי בצי! זה שיחרר אותי מהפחד

שנישואים יהיו אי- ציות לדברו. תהיתי מדוע במשך ארבע שנים תמימות, לא אפשר לי אלוהים להבין

א. אלוהים רצה שאאמין שאני עתיד להיות רווק כל חיי- כדי שלא אשקול נישואים לאף אישה לאורך השירות שלי בצי. זה נועד לחלץ אותי מהסחות דעת, כדי שאתרכז בלימוד דברו. הוא תכנן לי בעתיד שירות הוראה, שלא ידעתי עליו אז, הוא רצה שאהיה מושרש בדברו בעודי רווק, משום שידע שלא

ב. אלוהים בחן אותי כדי להיווכח אם אמנם אוותר על נישואים למענו כפי שבחן את אברהם להיווכח אם אכן יקריב לו את יצחק. בתום ארבע שנים, כשהוא ראה שאני נכון, הוא השיב לי את ה"יצחק"

איזו זכות יתר היא זו, ליהנות מהדרכת אלוהים צעד אחר צעד, כשם שהדריך את נביאיו וקדושיו בימי קדם.

Chapter 15
| בחירת אלוהים לשותפה לחיים

כגבר צעיר, הנחתי את הנישואים על מזבח אלוהים ואלוהים השיב לי אותם בדיוק בזמן הנכון ונתן

לי את האישה הטובה ביותר שיכולה הייתה להיות לי. אני שמח שהנחתי לאלוהים לבחור לי אישה-

משום שזכיתי לטובה ביותר.

פעמים רבות הייתי עד לנישואים עצובים, ונשים רבות מדי שנגררו אחר השירות של בעליהן, שחע ששתי שגם אני ברגע של חולשה עלול לבחור בבחורה הלא נכונה. נהגתי להתפלל לאלוהים בנואשות

שישלח אפילו רעידת אדמה (אם צריך) בחתונתי אם במקרה אבחר באישה שאינה בחירתו עבורי.

בקהילות בהודו של שנות ה,60- אסור היה לבנים ולבנות לשוחח אלא באופן רשמי. אז לא היה פשוט לדעת הרבה על אף בחורה. התפללתי על כן שאלוהים בעצמו יספק לי מידע על כל בחורה שאשקול

הרופאה אנני בשירות העניים

ה ּטֹוב וחְ ַהָ ֶנמד וְ ַה ָש ֵלם " (רומיים יב.)2:

ה ֱאֹל ִהים

כלדביְשאחוכֹלן" ַמה־הּוא רְ צֹון

להינשא לה

באמצע ,1967 בהיותי בן ,27 הזכיר באקט סינג בחורה בשם אנני, שבדיוק סיימה את לימודיה במכע ללה לרפואה בוולור וביקש שאתפלל בנוגע אליה. העובדה שהיא רופאה לא ממש ריגשה אותי, אולם

רועה הקהילה באקט סינג עורך את החתונה

שלנו בוולור, ב19- ביוני 1968

התרשמתי מאוד כששמעתי שהיא פעילה בשירות אלוהים- בקהילה, בין הסטודנטים במכללה שלה וגם בקרב נשים אסירות איתן היא חלקה את עדותה. בה בעת שני עובדים באיחוד האוונגליסטי, אף הם ניגשו אלי זה מבלי ידיעת זה והציעו לי את אותה אנני. התפללתי שאלוהים יספק לי עוד מידע אודותיה כדי

שאוכל לדעת אם זו אכן בחירתו. מאחר והעול העיקרי שלי היה לשרת את העניים באזורים הכפריים של

הודו, רציתי מישהי שתהיה לה את אותה אהבה ואכפתיות כלפי העניים.

אנני, גליתי, החליטה לעבוד בקרב מצורעים בבית חולים בצפון הודו. עוד בהיותה כבת שש עשרה נהגה אנני להתנדב בבית החולים הזה, מדי שנה. (אף רופאה לא הגיעה לעבוד שם עד אז.) קרוביה הזהירו כי עבודה בין מצורעים תפחית את סיכוייה למצוא בעל טוב, אולם מה שהם חשבו לחסרון

היווה עבורי אישור לאהבתה לעניים.

באחד הימים שמעתי באקראי שיחה שניהלו שני אחים בקהילה בוולור. אחד סיפר לחברו על "אנני," שעל אף היותה רופאה, ישבה לצד מיטתה של אישה ענייה מהקהילה שחלתה וטיפלה בה לילות ארוכים במחלקת העניים של בית החולים בוולור. האחים האלה לא ידעו ששקלתי להינשא לאותה

"אנני!" אלוהים באופן ריבוני דאג שאוכל לשמוע זאת.

בדיעבד, גיליתי כי אנני קראה את אותם הספרים שקראתי, כתבי מאמינים וביוגרפיות של שליחים. היא הבינה היטב את הצלב ואת החיים ברוח הקודש. הייתה לנו אותה כמיהה לשרת את אלוהים בקרב העניים. חיכיתי שאלוהים ייתן לי אישור לכך שאכן זה רצונו. באחד הימים בקריאת הכתובים

אם־

ל ֶהם לְ ָנ ִשים; כי

ְא ַל ֵית ִנלי..ְל ָשֹא־ ִיקְ חּו

היומית שלי, קראתי ביחזקאל מד: ,15 ה2 ִי,2ק " ְֵה ָרמְ בּור

בית ִיְשָר ֵאל ." הייתי משוכנע כעת וליבי נטה אחריה.

ֶז ַרע מ

ְבתּוֹלת,

זאק ואנני - יוני 1968

אלוהים הכין להפליא את הנערה הזו משך עשרים וארבע שנים, הרחק ממני, ולבסוף הביאה אליי. כשם שהכין בת זוג מושלמת לאדם, הוא אף הכין נערה מושלמת עבורי. ראיתי שאלוהים לא היה

טרוד במגבלות התרבות ההודית, ושהוא עודנו שדכן אוהב המפגיש גבר ואישה כשם שעשה בגן עדן.

אנני שמעה אותי מבשר מספר פעמים וכבר ידעה שאלוהים חנן אותי לשרתו. אולם לבד מזה היא לא ידעה עלי כמעט דבר. לכן אמרתי לה ישירות שאין לי הכנסה אולם אני בוטח באלוהים שידאג לכל

צרכי. אמרתי לה שאיני יודע עדיין מה תהיה מהות השירות שלי. כל מה שידעתי הוא שאלוהים נתן לי את עול השירות לעניים ולצעירים ושלאלה אין אמצעים לתמוך בי. לא היו לי חסכונות ולאבי שהיה גמלאי היה מעט מאוד כסף לעצמו. תיארתי בפניה חיים של מאבק כלכלי וקשיים ובה בעת של שמחה

עצומה בשירות אלוהים. אמרתי לה לפנות לאלוהים ולדרוש את רצונו ולבל תמהר להחליט. בינתיים, היא קיבלה הצעות מרופאים מסודרים. היא התפללה ודרשה את אלוהים והייתה משוכנעת שאני

בחירתו עבורה - וכן אמרה להוריה.

הוריה הביעו התנגדות מיידית להצעת הנישואים משום שלא הייתה לי כל הכנסה. הם קרוב לודאי חשבו שאני רוצה להתחתן עם רופאה כדי שתוכל לתמוך בי. הם לא ידעו שאני בוטח באלוהים שידאג לכל צרכי. למעשה, מרגע שנולד בננו הראשון, אנני הפסיקה לעבוד בשכר, ובילתה את השנים מאז

בעיקר במתן סיוע רפואי חינם לאנשים עניים בחלקים רבים של הודו.

החלטנו לכבד את הוריה ולחכות עד שיקבלו אותי- והתמדנו בתפילה. בתום שישה חודשים אלוהים

ענה לתפילותינו ואביה הסכים לקבל את הצעת הנישואין שלי. ארבעה חודשים לאחר מכן, נישאנו.

רועה הקהילה באקט סינג ערך את החתונה שלנו בוולור ב 19 ליוני, 1968 והשמיע דבר נבואי "בהת־

חברותם יבורכו רבים ממדינות רבות ואור אלוהים יזהר בטוהר התחברותם ברחבי העולם ."

לא הקדשנו תשומת לב לדבריו, ולמעשה שכחנו אותם די מהר, עד שהקשבנו להקלטה של החתונה

שלנו שלושים שנה אחר כך. הבנו אז כי נבואתו התממשה.

במסעותיי פגשתי לא מעט נשים, אולם מעולם לא פגשתי מישהי שמתאימה לי יותר מאנני-זו שאע

לוהים בחר לי.

כמה מושלמת הבחירה של אלוהים למי שנותנים לו את המקום הראשון בכל ענייניהם. הללויה לשמו

לבדו!

לכל אורך חיינו ישנם מקרים בהם אנו ניצלים ממוות ודאי הודות להתערבות ישירה של אלוהים. אני

יכול לחשוב על מספר מקרים כאלה בעצמי. לאלוהים יש מטרה בהצלתנו בדרך זו.

המקרה הראשון שאני נזכר בו אירע בהיותי בן שתים עשרה, ב.1951- הורי ואני ישבנו בערב במרחק מה מביתנו עם מנורת שולחן. לפתע כבתה המנורה; בבית החשמל עדיין דלק. הנחתי שזה קשור לקרע במע קום כלשהו בכבל החשמלי ובטיפשותי, הרמתי את הכבל והתחלתי למששו באצבעותיי. כשלפתע נגעתי בקרע בכבל וזרם חשמל עבר בגופי וזרק אותי על הדשא כשאצבעותיי אוחזות עדיין בכבל. צרחתי ואמי

שראתה מה קרה, רצה וכיבתה את המפסק הראשי. כך ניצלו חיי. באותה עת, עדיין לא נולדתי מחדש,

המקרה השני שאני זוכר היה בזמן שירותי בצי. הוצבתי כקצין מפקח על שולה-מוקשים שעגנה בבומביי במהלך המלחמה עם פקיסטן ב.1965- הצי תכנן להפציץ את נמל קראצ'י. תפקיד הספינה שלי היה לעבור לפני המשחתות ולפנות את המוקשים כדי לפלס דרך לנמל. רק כך הצי יכול היה להע תקרב למרחק הפגזה. המשימה לא הייתה מורכבת מאוד, היו לנו כל הניסיון והציוד הדרושים. אולם היינו מטרה נוחה מאוד לתותחים ארוכי הטווח שישבו בקראצ'י. למעשה, אילו יצאנו, רוב הסיכויים שהיינו מופגזים ומוטבעים, זה היה המחיר שהיה עלינו לספוג כדי לפנות דרך למשחתות שהתקדמו לנמל. המלחמה השתוללה במשך שבועיים והתכוננו למבצע. כבר עמדנו לצאת לכיוון קראצ'י כשבע מפתיע הוכרזה הפסקת אש והמלחמה הסתיימה. כך שוב ניצלו חיי. אם המלחמה הייתה נמשכת רק עוד מספר ימים, סביר להניח שהייתי מת בים מחוץ לנמל קראצ'י. אולם לאלוהים הייתה תוכנית לחיי

מלפני היווסד תבל ובתוכנית זו לא הגיעה עדיין שעת מותי. אלוהים הפסיק את המלחמה הזו למעני.

מקרה נוסף שאני זוכר אירע בבנגלור באוגוסט .1993 נסעתי על הקטנוע שלי בחזרה מהשוק המקומי. חציתי את פסי הרכבת, כשהשומר, שלא ראה אותי, סגר את המחסומים. המחסום הקדמי ירד ממש עלי והכה בי בעוצמה בחזה ובזרועות. נפלתי עם הקטנוע כשראשי פגע בקרקע. שכבתי שם מחוסר

הכרה. עד היום, איני יודע כמה זמן שכבתי שם מחוסר הכרה. מישהו הרים אותי וחזרתי להכרה. כשהגעתי לבית החולים, גיליתי שהכתף שלי יצאה מהמקום ושהיה לי סדק בגולגולת. חוץ מזה הייתי בסדר. אמרתי לאלוהים "אלוהי עדיין לא סיימתי להודות לך על מותך בעדי על הצלב. תן לי עוד כמה שנים להביע את תודתי בשירותך." הזרוע שלי הייתה תלויה בתחבושת כמה שבועות, אולם עד מהרה שבתי לאיתני. מאז נתן לי אלוהים עוד שתים עשרה שנים של בריאות, לשרתו ולהביע את תודתי על

היו מקרים נוספים בהם אלוהים הציל אותי. פעם, כשנסעתי בקטנוע נקרע לי כבל הבלמים. בפעמים

אחרות, נזרקתי מהקטנוע במהירות רבה. ארבעים וארבע שנים שאני נוהג. בחסדו העצום של אלוהים,

מקרים אלו הינם תזכורות תכופות לכך שאולי לא הייתי חי היום לו הדברים היו קורים מעט אחרת. לעיתים

אני שואל את עצמי מדוע אלוהים הציל אותי. זה ודאי לא היה כדי שאחיה לעצמי אלא למענו בלבד.

זיכרון אירועים שכאלו מפעם לפעם מסייע לי להקדיש את עצמי לאלוהים לבדו. אל לנו לשכוח את הפעמים בהם אלוהים הצילנו ממוות ודאי. עלינו לשאול את עצמנו מדוע הוא עשה

זאת. זיכרונות כאלה יסייעו לנו להקדיש מחדש את חיינו לישוע.

Chapter 17
| עת משבר ועול שירות חדש

כשעזבתי את הצי, חשבתי שאבלה את שארית חיי בשירות בין הקהילות הקשורות בבאקט סינג.

אלוהים, עם זאת, אינו חושף לעינינו את העתיד כולו- נכונו לי הפתעות מוקדם משחשבתי.

ב ,1969 פנה אלי אחד מצעירי הקהילות של באקט סינג ושאל מה לדעתי צפוי לקהילות לאחר מותו של באקט סינג. השבתי שלדעתי הקהילות יתפלגו מאחר ובאקט סינג הוא היחיד שביכולתו להנהיגן יחד. היה עלי להימנע מהערה פזיזה כזו על עבודתו של איש האלוהים. אולם הייתי רק בן שלושים ולא מאוד נבון. כמה משותפיו לעבודה של באקט סינג שמעו על ההערה שלי ומיד דיווחו לו-זה הביך אותו מאוד. הוא הודיע מיד לשותפיו לעבודה שלא להתיר לי לנאום יותר בקהילותיו. לא הייתי רצוי מאז בקהילות בהן נאמתי קודם בעצרות. בשל דברי הנמהרים נסגרה בפני דלת לשירות. חזרתי בי ממעשי אולם מאז נאלצתי לשבת במושב האחורי בקהילה בוולור ולא הורשתי לחלוק עוד את דבר אלוהים. אלוהים הורה לי לשמור על שקט ולא להיפגע; לכבד את זקני הקהילה ולא לבקרם אלא

לשמור על גישה חיובית כלפיהם בכל עת וכך עשיתי.

הייתי נבוך עכשיו ותהיתי היכן יתנהל השירות שלי בעתיד. כל תוכניותי מיום שעזבתי את הצי קרסו.

הייתי נשוי שנה בלבד ואשתי ואני שאלנו את עצמנו מה עלינו לעשות הלאה.

קרוב לשלוש שנים ישבתי במושב האחורי בקהילה בוולור, שומר על גישה חיובית כלפי זקני הקהילה. רבים לא הבינו מדוע ננקטו כלפי צעדי משמעת מחמירים כאלה ואני לא בקשתי להסביר, אלא שתקתי. אלה היו שנים בהן אלוהים הכניע אותי ובחן אותי להיווכח אם די יהיה לי בו לבדו או שארדוף אחרי שירות להמון

כמו מה שעשיתי עד אז. כל חיי כמאמין חפצתי באלוהים לבדו, כעת הייתי נכון להוכיח לו זאת.

באותן שנים שקטות, ניצלתי כל הזדמנות לחלוק את הבשורה עם סטודנטים במכללה לרפואה בוולור. בקרב הסטודנטים, גיליתי דרישה גדלה בספרות למאמינים, שתפנה בעיקר לצורכיהם. הספרים בחע נויות שיועדו למאמינים היו כולם של כותבים מערביים ולא מנקודת מבט הודית. הספרים היו יקרים

בהרבה ממה שיכול היה סטודנט להרשות לעצמו.

לא הייתה לי שום שאיפה לכתוב ספרים, ידעתי היטב שאיני סופר. אולם עול השירות לסטודנטים היה על כתפי. החלטתי להעלות על הנייר את כל מה שחלקתי איתם במפגשים ולהפיץ ביניהם את הדפים

ללימוד עצמאי.

מאחר ולא הוזמנתי להטיף היה לי המון זמן פנוי. העברתי אל הכתב את תוכן ארבעת המפגשים שהיו לי במכללה בוולור. ההקלדה על מכונת הכתיבה הישנה שהייתה לי מימי בצי, ערכה לא מעט זמן כולל תיקונים והקלדות חוזרות. המלאכה ערכה חודשים אחדים. קראתי שוב ושוב את מה שכתבתי וגיליתי שאלוהים אכן סייע לי להעביר בנאמנות את עולי על הכתב. חשבתי על דרכים יעילות להפצה. אולם

לאלוהים הייתה תכנית טובה בהרבה למה שכתבתי והיא נחשפה בפני שלב אחר שלב.

למרות שהדלת לשירות בקהילות של באקט סינג נסגרה בפני באשמתי בלבד, אלוהים יצר משהו מפואר אף מהמחדל שלי. לו המשכתי להטיף בקהילות, ייתכן שלעולם לא הייתי נכנס לשירות של

כתיבה. כמה נשגב אלוהינו ורחום!

כמו שאמר ירמיה על ימי בחורותיו כשאלוהים הכניעו והכינו לנביא, אומר עתה גם אני:

א ִשיב

ֹותְר,כוְ ָיתַ ִחש ָע ַלי ַנפְי. ִזשֹאת

ל ֲע ָנה ָורֹאש. ָזכֹו זר

ח י , וְ תֹו ַָוחהל. זיְ ִֵמתְי ָכהרְ־ ָֹענְ ִיי ּומְ רּו ִדי

א ַבד ִנצְ

חלְ ִקי

ל ְ ב ָקִרים, ַהר ָ ֱבאמּו ָנ ֶתָך.

ח ָד ִשים

לכֹא־ ָכלּו ַר ֲח ָמיו,

ֹכא־ ָתמְ נּוי,

חסְ ֵדי יהְיֹ ָלוה

ע א ֹול ִ־ח ֵיכל-

אל־ ִל ִבין

לתְּו ַעשת יהְֹ ָוה.

רטתֹוְב וֶשנְ ָי ִחיל וְ דּו ָמם,

ע ןל־ ֵאכֹו ִחיל לֹו. טֹוב יה ָוְה ָֹולקְֹו,ֹלְ ֶנדֶפּוְ.ש

שי,

ויהה ְָאֹמְ ָרה ַנפְ

מ ֵכהּו

פיהּו, אּו ַלי ֵישק ִתְ ָוה.ן ִי ֵלתְ

ָע ָפר ב

ע ָליו. ִי ֵתן

כי ָנ ַטל

ב ְ עּו ָריו. ֵי ֵש ָבד ָדבוְ ִידֹם,

כי־ ִיא ָשעֹ נל

ל ֶג ֶבר,

טֹוב

א ד ֹ ָני. ִ ִאכם־הֹוגה, וְ ִר ַחםְֹבכ ַחסְ דֹו. איכה ג18-33:

ְכ ַנח לְ עֹו ָלם

ֶל ִחי ִיְש ַבי ֶעחלְרבְֹאָפִיזה.

הללויה!

המסרים ותועתקו, הספר לא היה נכתב לעולם- משום שעתה נפתחו בפני כיוונים נוספים רבים לשיע

רות- ולא היה לי עוד פנאי לשבת ולכתוב כשם שעשיתי בשנתיים האחרונות.

בכל המקרים האלו, הבחנתי בריבונות המופלאה של אלוהים שהפגיש אותי עם האנשים הנכונים בזמן הנכון, כדי לעודד אותי לכתוב או לבקש שאכתוב על נושאים מסוימים ולהקליט ולתעתק את מסרי. נוכחתי בריבונות של אלוהים גם בכך שצמצם באופן ניכר את שירות ההטפה שלי במשך שלוש

סופרים בימינו מוציאים את כספם על ציוד מחשב ועל שהייה במקומות יוקרתיים חודשים ארוכים כדי לכתוב ספר אחד. לי לא היה דבר פרט למכונת כתיבה ישנה, בדירת חדר עם אשתי ובני התינוק, שם

לא הייתה לי יכולת כתיבה או שאיפה להתפרסם כסופר. אולם אלוהים נטע בי אהבה לאנשים צעירים ואת עול הרצון להגיע אליהם עם האמת. לכן הוא עודד אותי לשירות הכתיבה וכך כתבתי חמישה ספרים בפחות משלוש שנים. אני יודע שאלוהים עשה זאת. והוא עשה זאת בשל אהבתו לאנשים

הצעירים בהודו, הוא רצה שהם ידעו את האמת אודותיו ואודות דברו.

גיליתי, שלכתיבה כזו, לא נדרש כסף רב, גם לא סביבה מיוחדת או אפילו יכולת מיוחדת. פטרוס ויוחנן היו דייגים פשוטים, לא סופרים. ושאול כתב בהיותו בכלא. אולם הם כולם דרשו את הכבוד של אלוהים לבדו בחייהם ואלוהים משח אותם ברוח הקודש. הם כתבו את מה שהם חוו בחייהם- לא תיאוריות מופרכות. זה היה הסוד. וזו הסיבה שאלוהים השתמש בכתביהם כדי לברך מיליוני אנשים

Chapter 20
לעזוב כל קניין

ישוע אמר שכל מי שחפץ להיות תלמידיו ֲעז" ֹבל־ ָ ִכקנְ ָי ָניו" (לוקס יד.)33: אם אנו רוצים באמת להיות

תלמידיו, אלוהים ישוב ויביא אותנו לנקודה בה נצטרך לוותר על כל מה שנחשב בעיני העולם לבעל

ערך.

קיבלתי כבר בעבר את ההחלטה לעזוב כל כבוד, מעמד וקניין כשוויתרתי על הקריירה בחיל הים. עתה

עמדתי מול בחירה חדשה- באשר לקניין חומרי.

מעולם לא חשבתי שאהיה בעלים של בית. אלא שעתה היה לי בית. אמנם קטן-אבל בית. תהיתי אם אקשר לפיסת הרכוש הארצית הזו. התנגדתי לכל דבר שעשוי היה להפרידני מאלוהים וסירבתי תמיד להיקשר לדברים בעולם הזה. רציתי להיות כמו המנצחים הנזכרים בספר התגלות ש"שוחררו מן הארץ" (התגלות יד,3: פרפראזה.) התפללתי לכן בכל ליבי שאם הבית הזה יהפוך לאליל, שאלוהים ישרוף אותו עד ליסוד. קצר חשמלי או דליקה מקרית כשאיש מאיתנו לא נמצא. התפללתי את התפיע לה הזו פעמים רבות ובמלוא הכנות. תכופות כשהייתי שב לביתי, ציפיתי לראותו עולה בלהבות שעה

שאשתי ובני עומדים בחוץ ומסתכלים.

הנחתי את ה"יצחק" הזה על המזבח ומסרתיו לאלוהים. אלוהים לא הרס את ביתי. הוא התיר לנו להחזיק בו -והוא עדיין ברשותנו. אולם הוא אינו קנייננו. למעשה הבית מעולם לא היה הנכס שלנו אף מהיום הראשון שגרנו בו. הוא היה ביתו של אלוהים תמיד- למענו ולמען אנשיו. זה כבר יותר משלוע שים ושלוש שנה שאנו חיים בבית הזה- ואנו מהללים את אלוהים, שלכל אורך השנים, היווה ביתנו משכן אלוהים ושער לשמים לאנשים רבים. נשמות תועות מצאו כאן את אלוהים, חולים נרפאו, אחוזי שדים שוחררו וקהילת אלוהים חיים קמה כאן. מהבית הזה נשלחו ספרים וקלטות שבירכו אנשים רבים ברחבי העולם. היום, אני מבין שזו הסיבה בשלה אלוהים נתן לנו אותו. וזו הסיבה בשלה אלוהים נותן לנו דברים חומריים רבים- שנשתמש בהם לברך אחרים. ערכם של הדברים החומריים ניכר

במלואו כשהם משמשים אותנו לברך אחרים- ולא כשהם משמשים אותנו ואת בני משפחתנו בלבד.

זמן מה לאחר מכן, קניתי קטנוע חדש- הקטנוע שהיה לי משנותיי בחיל, יצא מכלל שימוש. הקפע דתי מאוד שהקטנוע החדש לא יישרט. כמה ימים אחרי שקניתי אותו התחלתי לשמוע טרטור מוזר בנסיעה. המכונאי שבדק אותו אמר שאין בעיה, לא במנוע ולא בחלק אחר. דרשתי את אלוהים והוא אמר לי שלא הנחתי את הקטנוע עדיין על המזבח ומסרתיו לו. הבנתי, שלא במודע אני עשוי להקשר למשהו שולי כמו קטנוע- במיוחד חדש! אז הנחתי אותו על המזבח. מאז ואילך זה היה הקטנוע שלו והוא יכול היה לעשות איתו מה שהוא רוצה. לו רצה שאשאיל אותו לאחד מילדיו או אף שאמסור אותו לגמרי, הייתי עושה זאת. אם מישהו השאיל אותו וגרם נזק או איבד אותו לא הנחתי לזה להטע

רידני-משום שהקטנוע שייך לאלוהים. הטרטור פסק מיד.

למדתי כי אלוהים חפץ שאני ואשתי נהיה חופשיים מהיקשרות לכלל הדברים החומריים, מהדברים הגדולים כמו הבית ועד לדברים הקטנים כמו הקטנוע או אף הבגדים שלבשנו. היה עלינו לעזוב כל קניין. לעיתים, כשהטייפ או המיקסר בבית היו מפסיקים לעבוד, זה היווה אזהרה-אל לנו לאהוב את

הדברים החומריים אלא לשחרר אותם לאלוהים.

אלוהים קנאי לנפשותינו לבל יישחתו בהיקשרות לדברי העולם. זהו תנאי ראשוני לתלמידות ולבניית קהילתו. אלוהים רצה שאשתי ואני נהיה תלמידיו-על אף שברשותנו דברים ארציים, דבר מהם אינו

קנייננו. כך שוחררו חיינו מחרדה לדברים הארציים ומחמדנות. את שמחתנו מצאנו באלוהים עצמו -

ובאלוהים לבדו. הללויה!

Chapter 21
| להגיע לשפל המדרגה

בתקופה שבין השנים 1971 (בהיותי בן שלושים ואחת) ועד לשנת 1974 גדל המוניטין שזכיתי לו

בשירות הציבורי בקצב בזק. זו הייתה גם התקופה שבמהלכה התדרדרתי יותר מכל בחיי האישיים.

פופולאריות והתדרדרות מופיעים בד בבד בחייהם של מבשרים רבים.

המוניטין שיצא לי כמבשר, מחבר ודובר-רדיו התפשט ברחבי היבשת ומעבר לה. כתבתי שישה ספע רים שזכו לתפוצה נרחבת. חלקם אף תורגמו לשפות הודיות אחרות. קן טיילור (מחבר Living The

,)Bible פגש אותי בשנת 1971 וביקש ממני להוציא לאור את ספרי " למצוא את רצון אלוהים,"

בבית ההוצאה שלו בארה"ב. הספר אכן יצא בשנת 1972 דרך בית ההוצאה House" ."Tyndale תכנית הרדיו השבועית שלי שודרה בדרום מזרח אסיה. הוזמנתי לנאום בכנסים בסינגפור, אנגליה ואוסטרליה ובמקומות רבים ברחבי הודו. אני זוכר סדרה של מפגשי תחייה בה הטפתי ברציפות לאורך עשרים ואחת יום. אנשים רבים חזרו מחטאיהם וביקשו להתקרב לאלוהים. הייתי כוכב עולה

בשמי הבישור.

אלא שלכל אורך התקופה הזו, בתוכי פנימה חלה התדרדרות. כלפי חוץ, התנהלו חיי ללא דופי. גם

בענייני הכספים נהגתי ביושר. אלא שבחיי המשפחה ובחיי המחשבה בממד האישי נחלתי תבוסה. איש מבין מאזיני הרדיו שלי, או בקרב הקהל ברחבי העולם לא ידע על כך, שכן הטפתי עדיין במלוא

הגבורה. לכל אורך התקופה, לא חלה כל ירידה ביכולת שהייתה לי לממש את מתנת הבישור.

למעשה, כשביקרתי במלבורן בדצמבר ,1973 הכריז עלי אחד העיתונים כאחד המטיפים הטובים ביותר שנשמע קולו עד אז. הטפתי על הניצחון על החטא ובה בשעה בחיי המחשבה שלי ניכרה התבוסה. מאמינים לרוב ייטו לקשור בין היותך מטיף מחונן להיותך אדם רוחני. שמרתי עותק מהעיתון

ההוא, להזכיר לעצמי שאדם עשוי להיות מטיף עילאי ובה בעת להיות במצד של דרדור בממד האישי.

מתוך כך לימד אותי אלוהים לקחים חשובים מאוד: .1 ברכת אלוהים על עמלנו ופרי השירות אינם מהווים מדד לכך שחיינו מתנהלים כרצונו. טוהר ליבנו

הינו המדד היחיד למצבנו הרוחני.

.2 כשהשירות שלנו זוכה לברכה העצומה של אלוהים, אנו נתונים בסכנת גאווה רוחנית- הגורם

העיקרי לכל הידרדרות בממד האישי.

.3 אלוהים מאפשר לאנשים לממש בעוצמה את מתנות הרוח גם כשהם חיים בחטא מודע, על מנת

לבחון אותם ולהיווכח האם הם מבקשים לרצות אותו או בני אדם.

.4 צחות הלשון של מטיפים מחוננים ומעשי הניסים שלהם כביכול אינם מרשימים אותי עוד- כי אני מאמין במה שישוע אמר, שרבים שינבאו ויעשו נפלאות בשמו ילכו לגיהינום, משום שאת חייהם

האישיים הם חיו בחטא (מתי ז,22: .)23

לקחים אלו סייעו לי לאורך שלושים השנים האחרונות. באמצע ,1974 המיאוס מחיי הצביעות הביא אותי לכדי החלטה לעזוב את השירות. לא רציתי להמשיך ולנהל חיים כפולים ולהונות אנשים. דרשתי את אלוהים בתפילה. אמרתי לו שאם הוא חפץ שאמשיך לשרתו, יהיה עליו לטבול אותי מחדש ברוח קודשו, שחיי האישיים יהלמו את מה שהטפתי. במשך שישה חודשים התפללתי מדי יום עם אח מאע

מין. בינואר של ,1975 אלוהים שב ומילא אותי ברוח קודשו והביא לתפנית מוחלטת בחיי.

אלוהים לא נותן את רוח קודשו למי שראוי לו, אלא למי שמבין את הצורך הנואש שיש להם בו. לא הייתי ראוי לרוח הקודש ואף איני היום. רוח הקודש הוא מתנה חינם-כמו סליחת החטאים. מאז אותם ימים השתנו חיי לגמרי. הם מתקדמים " ִבמֹו ָכד לְ ָכבֹוד." חסד אלוהים ניתן לי בשפע, חוטא

לְתשּו ָבה כי

ַצ ִדי ִקים ה

אומלל הראוי לאש הגיהינום. אני מודה לאלוהים שישוע לא ב ִא לק"ְ רֹוא

ִאם־ ַה ַח ָּט ִאים ."

היה עלי להגיע לשפל המדרגה, לנחול תבוסה מוחצת ולהישבר לגמרי, בטרם יכול היה אלוהים להשע

לים את מה שחפץ לעשות בליבי ודרכי.

שתי תוצאות היו למשבר הזה:

.1 אני אתקשה מאוד להתמלא גאווה, לא משנה מה אלוהים עושה דרכי, או לחשוב שאני "משהו."

.2 אני אתקשה מאוד לבוז לכל חוטא או מאמין שהדרדר, לא משנה כמה עמוק הוא נפל.

כך הכין אותי אלוהים, לבנות את קהילתו, שישה חודשים מאוחר יותר. הללויה!

תמיד הייתי אדם בריא. אולם מיד כשעברנו לבנגלור, ב ,1972 לקיתי בקצרת חמורה וסבלתי התקפים חוזרים. המצב היה כה אנוש, שהתקשיתי לישון ונאלצתי לשבת על כיסא במרבית הלילות. היה עלי להזליף לפה תרופות כדי להקל על הנשימה. אנשים אמרו לי שבנגלור הוא המקום הגרוע ביותר

לסובלים מקצרת. עם זאת, ידעתי כי אלוהים הדריך אותי ואת אנני לעבור לבנגלור. ברור היה לכן שזו

התקפה מהשטן שתכליתה לגרום לי לעזוב.

באמצע ,1974 קיבלתי הצעה לעמוד בראש הקהילה הבפטיסטית בבנגלור. אמרתי להם שאבשר מדי יום ראשון בבוקר ובערב בשני תנאים: אחד, שלא יקראו לי " רועה קהילה" משום שתיעבתי את התארים הדתיים. שנית, שלא אקבל מהם משכורת, כי רק כך אוכל להטיף בפניהם את האמת כולה. הם הסכימו

ברצון והתחלתי לבשר באותה קהילה. אלא שהצורך הרוחני בחיי האישיים היה נואש. התחלתי להתפלל עם

מאמין עמית, שחש בדומה. עם זאת נדמה היה שלא חל כל שינוי, חודש אחרי חודש.

בינואר, 1975 מנהיג מהתנועה הכריזמטית הגיע לבנגלור למספר מפגשים. קראתי את ספריו והתבע רכתי מאוד מהלימוד המאוזן שלו על הטבילה ברוח הקודש. נכחתי במפגשים איתו וביקשתיו לנאום

בקהילה ביום ראשון, הוא הסכים בשמחה.

לפני האסיפה באותו יום ראשון, שאל אותי אלוהים אם אני נכון לעמוד בפני הקהילה שלי ולהודות

שאני צבוע. השבתי "כן ישוע." אנו לא מחויבים להתוודות בפומבי על חטאינו, אולם במקרה שלי,

הוניתי את כלל הקהילה. הגעתי לנקודת שפל בחיי באישיים והייתי נכון לעשות הכול ולשלם כל מחיר,

כדי שאלוהים יפגשני.

אותו מטיף נהג תמיד, בסוף האסיפות להזמין לקדמת הבמה את מי שביקשו תפילה. תכננתי להיות הראשון לצעוד קדימה ולהתוודות על הצביעות שלי. אלא שלמרבה הפלא באותו יום ראשון, הוא לא השמיע הזמנה כזו, כך שלא ניתנה לי הזדמנות להתוודות בפומבי. חשתי שאלוהים ראה את נכונותי להקריב את המוניטין

שלי וזה כל מה שהוא רצה. הנחתי את ה"יצחק" שלי על המזבח ואלוהים השיבו אלי.

בתום האסיפה הזמנתי את המבשר לביתי לארוחת צהריים. לאחריה, עלינו לחדר בקומה העליונה וסע פרתי לו כמה נזקקתי לגבורת אלוהים. "זה לא ייתכן זאק," הוא אמר לי, "שאלוהים יקרא לך לשירותו

ואז יסרב לתת לך את גבורתו." באומרו כן, האירה אמונה בליבי- האמנתי שאלוהים ענה לתפילתי,

לגבורה. כרענו ברך והוא התפלל עבורי. התפללתי והודיתי לאלוהים שענה לתפילתי. בעשותי כן, הברות מוזרות שלא הייתה לי כל כוונה לבטא, מילאו את פי. שבתי להתפלל באנגלית ומצאתי עצמי מבטא שוב הברות מוזרות שלא יכולתי להבין. זה הביך אותי אולם לבי נמלא אושר. התפללנו רק כמה

דקות. כשקמתי מהתפילה שאלתי אותו מה הוא שמע והוא השיב שהוא שמע אותי מדבר בלשונות! אשתי אמרה לי לאחר מכן, שבראותה אותי היא ידעה שמשהו נפלא קרה לי -פני האירו. אלוהים אכן

פגש אותי -מאז דבר לא נותר כשהיה.

לא שחדלתי מאז לעשות טעויות או שלא חוויתי נפילות ואף הטיפוס מעלה לא נעשה מאז נוח וקל. אולם אוכל לומר שהכיוון הכללי של חיי התהפך באותו יום- 12 ינואר .1975 הגרף של חיי החל לטפס מעלה

ועודנו. שלושים ואחת שנה חלפו מאותו יום מבורך וחיי לא שבו לקדמותם. אם תתבונן מקרוב בגרף הזה,

תגלה שהוא לא ישר אלא גלי. לכל אורכו, יש עליות קטנות ומורדות אולם הגרף עצמו נע בהתמדה מעלה.

זאת, למפגש שלי עם אלוהים הייתה השלכה מופלאה, ריפוי מוחלט מהקצרת.

גיליתי לבסוף מה הם "חיי ברית חדשה ברוח הקודש-" החיים שישוע רכש על הצלב לקהילתו ומסר

Chapter 23
| התמלאות ברוח הקודש וכל מה שבא אחר כך

רעייתי ואני השתייכנו לקהילת האחים האוונגליסטית מיום לידתנו מחדש. זה הקשה עלינו לקבל את

הדוקטרינה של הטבילה ברוח הקודש ואת מתנת הלשונות. חוויתי משהו מהאצלת הרוח ב ;1963 והייתי אף נכון לקבל את מתנת הלשונות לו אלוהים היה נותן לי. נהגתי להקשיב ללא מעט קלטות

על הטבילה ברוח הקודש אולם לאנני הייתה דעה קדומה בנושא. היא לא רצתה שאקשיב לקלטות

מחשש שאהפוך לפנטקוסטאלי.

עם זאת, אף היא עצמה חשה את אותו צורך נואש. בהיותה סטודנטית, הייתה אנני פעילה מאוד, היא

חלקה את עדותה במכללה ובכלא הנשים וכו.' כעת הייתה נשואה למשרת אלוהים במשרה מלאה, שלא הייתה לו התגלות ברורה לגבי המשרה שלו. להשכיר בית, לא היה לנו די כסף וגרנו בחדר אחד בבית הוריי. בננו הראשון זה אך נולד והיה עליה לטפל בו. גירדנו כל פרוטה כדי לקנות אבקת חלב

מדי חודש. הלחץ הזה הביא את אנני למצב של ייאוש.

באחד הימים ב ,1969 מאמינה שאנני הכירה, הזמינה אותה לתפילה בביתה. אנני הצטרפה אליה וכשהיא שבה מיד הבחנתי שהיא עברה מהפך מוחלט. היא קרנה. משהו קרה לה. היא סיפרה לי על

זעקתה לאלוהים בחודש האחרון, מתוך הצורך הנואש. באותו אחר הצהריים אלוהים פגש אותה, מילא אותה ברוח הקודש ואף נתן לה את מתנת הלשונות. היא הייתה זו שהתנגדה עד אז בתוקף למתנה הזו. אלוהים ניתץ את הדעה הקדומה ופגש אותה. היא החלה להתפלל שגם אני אקבל את

המתנה הזו. היא מעולם לא אמרה לי שהיא מתפללת עבורי ואף לא דחקה בי לדרוש את המתנה הזו,

היא רק התפללה בסתר.

יותר מחמש שנים מאוחר יותר, אלוהים ענה לתפילתה ופגש גם אותי. אלא שיום לאחר שאלוהים פגש אותי התחלתי לפקפק בחוויה שעברתי. האומנם התמלאתי ברוח הקודש, האומנם קיבלתי את המתנה

האמיתית של דיבור בלשונות או שאולי רק המצאתי את ההברות שביטאתי?

חשתי שאם אומנם התמלאתי ברוח הקודש, אז הוכחה אחת לכך תהיה התגלות חדשה של הכע תובים (שנכתבו ברוח הקודש.) החלטתי לקרוא את הברית החדשה מראשיתה- החל במתי פרק

א. קראתי את השושלת של המשיח, מבלי שהתעוררה בי השראה, אולם כשהגעתי לפסוק ,20

הֹק ֶדש הּוא ." חשתי שאלוהים מדבר איתי ישירות.

בה מרּו ַח

הנֹו ָצ ִרקְרבְ

המילים הלמו בי: " ִכי

הנוצר בליבי יום קודם מרוח הקודש הוא!! הייתי כה מאושר שהיללתי את אלוהים על הביטחון

הזה.

אלוהים החל לדבר איתי מהפסקה הזו. ראשית, כשם שמרים לבדה ידעה מה רוח הקודש עשה בה, גם כשמרבית הסובבים לא הבינו אותה, כן גם אני ידעתי מה אלוהים עשה בי, אולם מרבית הסובבים לא הבינו אותי. שנית, כשם שרוח הקודש בא על מרים כדי ליצור בקרבה את ישוע, כן הרוח בא גם עלי כדי ליצור את המשיח בקרבי. אלוהים אמר לי שמתנת הדיבור בלשונות לגמרי לא הובנה כראוי ודובר בה רעות; ועתה עלי לפאר את המתנה הזו בחיים מסורים למשיח כדי שאנשים ישובו להאמין בה. זה

מה שרדפתי לאורך שלושים ואחת השנים האחרונות.

מאותו רגע, כמו נפתחו עלי שערי שאול בהודו. השמועה פשטה בכל הקהילות כמו אש בשדה קוצים, "זק פונאן מתפלל בלשונות"! היום, מתנת הדיבור בלשונות זוכה יותר לכבוד בהודו, וההתנגדות שככה כי אלפי מאמינים קיבלו את המתנה הזאת. אולם ב ,1975 הדברים נראו אחרת. אנשים הפיצו

שמועות שאני מושך לאנשים בלשון כדי לגרום להם לדבר בלשונות. השטן חגג עם עמיתיו הרכלנים, אותי זה לא הרתיע. אני אפילו לא קיוויתי לדבר בלשונות ואלוהים נתן לי את המתנה הזאת. וכשם

שהוא הזהיר אותי, מרבית האנשים לא הבינו אותי.

התחלתי ללמד בקהילה בה הטפתי את היסוד על פי הכתובים לטבילה ברוח הקודש. שבוע אחרי שבוע לימדתי על כך ומעטים שהיו מודעים לחוסר האונים שלהם נעשו רעבים לזה בחייהם. יזמנו

עבורם מפגשי תפילה שבועיים.

שלושה חודשים אחר כך, הגיע לבנגלור מטיף כריזמטי וביקשתי ממנו לדבר בקהילה הבפטיסטית שלנו. במפגשים האלה כמה מחברי הקהילה הונחו לטבילה ברוח הקודש. והבפטיסטים נעשו מודאגים

מאוד...

השטן זעם, אולם אלוהים פעל בדרכו הריבונית לממש את מטרותיו ודאג לי באהבתו.

Chapter 24
| אחריתה של תקופה וראשיתה של אחרת

אלמלא הטבילה רבת העוצמה ברוח הקודש שקיבלו השליחים בחג השבועות, שהפכה אותם לעדים

נלהבים למשיח אשר נשאו את הבשורה לכל מקום, לא היו בעולם היום מאמינים במשיח. אין פלא, לכן, שהשטן הפך את הטבילה ברוח הקודש לדוקטרינה הכי שנויה במחלוקת ולחוויה הניתנת לזיוף

בקלות הרבה ביותר בקרב המאמינים בעולם היום.

כשהטפתי על הטבילה ברוח הקודש בקהילה הבפטיסטית במהלך ששת החודשים הראשונים של 1975 זה הפריע לרבים משום שזה לא הסתדר עם "המסורת של קהילתם." ישוע ושליחיו אף הם

נתקלו בעימות עם המסורת בכל מקום בו הטיפו (מרקוס ז.)12:

ביולי ,1975 הוזמנתי לכמה מפגשים באנגליה. באחד הבקרים דיבר אלי אלוהים בברור כפי שלא שמעתיו מעולם. לא הבנתי אז את המשמעות של כל דבריו. אולם במבט לאחור היום, אני מבין

שאלוהים עודד והכין אותי לפרק חדש בחיי ובשירות שלי. לא היה לי מושג כי הוא עתיד להזניק אותי לתוך המהלך הזה מיד עם שובי לבנגלור. מדהים כיצד אלוהים מעודד אותנו מראש כשהוא רואה כי

נכונו לנו מים סוערים.

בשובי, גיליתי כי המסר שהטפתי עורר התמרמרות רבה בקהילה. אלוהים איננו אלוהי מבוכה, כי אם אלוהי שלום. קראתי לזקני הקהילה והודעתי שאין לי כל רצון לעורר מבוכה או לפלג את קהילתם בשל עניין הטבילה ברוח הקודש. אם הם רוצים שאעזוב, אעזוב בשקט. הם מצידם ביקשו שאעזוב "מיד"! שאלתי אם אוכל לשאת מסר פרידה ביום ראשון הקרוב והם השיבו בשלילה. למחרת, על כל

פנים, הם נחו מזעפם והסכימו לתת לי לדבר.

הטפתי את מסר הפרידה בפני הקהילה ביום ראשון, ה17- לאוגוסט, .1975 אמרתי להם שהם עומע דים בפני החלטה מכריעה, כמו בני ישראל בגבולות הארץ המובטחת. בידם הרשות להתקדם הלאה לחיים ברוח הקודש או להמשיך ולנדוד במדבר של המסורות הדתיות. בתום דברי, קם עמית לשירות

בקהילה והודיע על עזיבתו, מאחר והקהילה דחתה את המסר שלי.

מטיף שדיבר בקהילה ארבעה חודשים קודם לכן, ניבא בדרשתו שאם הקהילה תדחה את הלימוד שלי על השירות של רוח הקודש, אלוהים יעקור אותי מקרבם וישתמש בי בגבורה ברחבי הודו, בנפרד

מהם.

אותי זו הייתה אחריתה של תקופה בחיי ובשירות שלי. אלוהים תכנן לי משהו חדש אולם באותה עת עזה הייתי נבוך ולא ידעתי מה צופן העתיד. הייתי על מפתן השירות שלקראתו אלוהים הכשיר לא ינסה משך כל אותן שנים- לעשות תלמידים ולבנות את גוף המשיח. שירות שיעורר התנגדות שלי שש עשרה ורדיפה, כפי שמעולם לא חוויתי עד אז, מצד כל קבוצות המאמינים כמעט. אלוהים אותנו למעלה מכוחנו. הוא לא הניח לי לעמוד בפני התנגדות כזו עד אז. נדרשו

שנות הכנה.

בתום באותו יום ראשון, לאחר שעזבנו שנינו את הקהילה, לא ידענו מה הדבר הבא שעלינו לעשות. הימים החלטנו להיפגש באותו ערב לתפילה בביתי. לא היו לנו כל תכניות להקים קהילה חדשה. משפחות התפילה החלטנו להיפגש שוב במהלך השבוע לתפילה והתחברות. ביליתי את שלושת הבאים בצום ותפילה, בדרישה להדרכה מאלוהים. שבוע אחר כך הצטרפו אלינו כמה

והתחלנו להיפגש ארבע פעמים בשבוע, לבלות שעות רבות בתפילה ובצום. במבט לאחור היום, אנו מגלים שבמהלך ימי הצום והתפילה האלה נזרע "תינוק." זה היה ראשיתו של "גוף" - ביטוי

מקומי לגוף המשיח.

באותה עת, רועה קהילה קשיש, אמריקני מקהילה פנטקוסטאלית שפרש, שאל אם אסכים לקחת את מקומו. השבתי מיד בשלילה. ידעתי שאלוהים אינו חפץ ששוב אצטרף לקהילה עם שיוך דתי. אלוהים

חפץ בנאד-יין חדש, בבנגלור.

כך התקדמנו, יום אחר יום- מודרכים ברוח הקודש כשם שעמוד הענן הדריך את בני ישראל במדבר. זו

הייתה תקופה מלהיבה - עשינו שגיאות ולמדנו מהם. לא ידענו למשל, כיצד לממש את מתנות הרוח.

למרבה השמחה, איש מאיתנו לא הגיע מרקע פנטקוסטאלי. כל מה שלמדנו היה מהכתובים בלבד.